מוצרי פרסום לילדים - להתחיל את שנת הלימודים עם קהל לקוחות חדש

זה מכבר הפכו בתי ספר למקור בלתי נדלה של לקוחות פוטנציאליים עבור חברות שונות, אחרי שמתגברים על השאלה האתית, עולה השאלה, כיצד אפשר להגיע לכיס של ההורים דרך הילדים



אחת הביקורות המושמעות באופן תדיר כנגד מערכת החינוך האמריקאית היא האופן בו נכנסות חברות שיווק ופרסום שונות אל תוך בתי ספר ללא שום יכולת של הילדים או ההורים להתגונן מפני זה.

בארה"ב רואים באותן חברות, כלי שיכול להחליף את הרשות המקומית או הפדרלית, ולמעשה הם מוכנים לקבל עסקת חבילה, החברה תורמת כסף (לעיתים בדמות מבנה) למוסד, המוסד מאפשר לחברה להכניס את מוצריה, העירייה המקומית לא צריכה לבזבז כסף ויכולה להפנות אותו למקומות אחרים וההורים לא צריכים לשלם מסים גבוהים. בישראל אומנם לא הגענו עדיין למצב הזה, אך בהחלט אפשר לראות כיצד חברות שונות מנסות להיכנס אל תוך המתחם המגודר של בית הספר, במטרה להגיע למגע עם הילדים.

אותן חברות יודעות מה שכל איש שיווק לומד בשנה ראשונה לבית ספר לשיווק, ברגע שיצרתם מגע עם הילד ושביתם את ליבו, רוב הסיכויים שהוא יעשה עבורכם את העבודה וישכנע את הוריו לקנות לו את המוצר.

לפני שניגע בדוגמאות הקיימות וכיצד ניתן להגיע אל ליבו של הילד, חייבים לתת דגש לבעיות האתיות שבדבר, כפי שעולים מלא מעט מחקרים שבודקים את יחסי מערכת החינוך עם מערכות חיצוניות ובפרט מערכות מסחר ושיווק בבתי ספר.

ראשית, כניסה של חברות מסחריות אל תחומי בית ספר, מערערים את שליטתה של המדינה על מערכת החינוך ומאפשרים כניסה של תכנים זרים לתוכה. במקרים קיצוניים, בתי ספר מרשים לחברות מסחריות להשפיע על תכני הלימוד תמורה לכסף.

שנית, הרחבת הפערים הכלכליים בין התלמידים,  בין אלה שיש באפשרותם לרכוש את המוצרים לבין אלה שאין להם את האפשרות הזאת.

שלוש, כניסה של חברות מסחריות אל תחומי בתי ספר עם מוצרי פרסום לילדים ומוצרי שיווק שונים, ייהפכו את בית הספר לזירת מסחר, ויפגעו במטרתו המקורית.


כיצד נלחמים על ליבם של הילדים

קיימים שני סוגים של חברות מסחריות הפועלות בתחומי בית הספר (או בסביבתו הקרובה), הסוג הראשון אלו חברות שמוכרות מוצרים בתוך בית הספר ומנסות לקדם אותם.

דוגמא בולטת הן חברות מזון ושתייה, שמוכרות את מוצריהן בקיוסק של המקום או בעזרת מכונות. אלו ירצו לשווק את המוצרים שלהם בצורה אופטימלית ולכן הם ייצרו מוצרי פרסום לילדים, כגון, חולצות, כובעים, כפכפיים, תיקים ועוד. כאן חשוב להדגיש שיש מאבק במדינות המערב, כולל ישראל, על הוצאת מכונות המזון בטענה שהן גורמות נזק בריאותי לילד. הסוג השני הן חברות שמשווקות מוצרים שלא נמכרים בבתי ספר. חברות אלו פועלות סביב בית הספר אך גם באיזורים בהם נמצאים ילדים, דוגמא חוף ים, פארק שעשועים, קניונים ועוד.

דוגמאות בולטות הן חברות אופנה, סלולר, מגזינים, ואף מועדונים. אותן חברות דואגות להגיע לילד באמצעות מוצרי שיווק שונים, ביניהן חולצות, כובעים, משקפי שמש, כפכפיים, חטיפים, חפיסות קלפים, בנדנות כריות, מוצרים לים, דיסק און קיי ועוד. המטרה היא השגת ליבו של הילד (לא משנה אם הוא בן 10 או בן 16), והאמצעים לכך הם פשוטים, מביאים לילד מוצר מסוים שמתאים לו, עליו יש את שם החברה עם הלוגו ועם כותרת יפה והנה לכם משהו שיעזור לו למכור את המוצר להוריו ולשכנע אותם לקנות אותו.


מידת הרווח של החברות

אל מול הבעיה האתית יש כמובן את מידת הרווח של החברה. חולצות להדפסה עולות 20 שקל (ככל שהכמות עולה המחיר יורד מן הסתם), כובעים מודפסים 10 שקל, כפכפים עולים 20 שקל, דיסק און קיי עולה בין 20 ל-50 שקל תלוי בגודל.

במילים אחרות מוצרי קידום מכירות לילדים לא חוצים את גבול ה-50 שקל. עכשיו אתם יכולים להניח שאם חברה מחלקת 100 מוצרים בשווי כולל של 5000 שקל, לעיתים מספיק שיש 3-4 ילדים שישכנעו את ההורים לרכוש את המוצר שלהם, אם זה פלאפון מסוים או חולצה או מנוי למגזין, כדי שיחזירו לעצמם את הרווח. בנוסף יזכו החברות בלקוח נאמן לתקופה ממושכת.
 

החברות השונות טוענות, שאין כאן בעיה אתית מאחר והן לא חודרות לתחומי בית ספר , וההורים הם אלו שמחליטים אם לרכוש את המוצר לילד או לא